לחיות באהבת-אמת, חיים, טבע ועצמי

לחיות באהבת-אמת, חיים,
טבע ועצמי זה לחיות אבל אחרת

 

באיזו דרך, איך לחיות?

   לחיות באותה הדרך שבה אני
   הולך וחי עד היום - כבעבר
   (כמו בתמונה, כמו שאני חי עד
   עכשיו) מרגיש לי נעים? סבבה.
   מרגיש לי אחרת?
   אולי עכשיו הזמן להתחיל
   לחיות בהרגשה אחרת -
   נעימה קצת יותר?
   שאלמד ואשכיל לחיות בהווה?

 

             מה זה לחיות את הרגע?

                הנח כף יד על ליבך, עצום עיניך,
                נשום שלוש נשימות מלאות ועמוקות
                ושאל "מה זה לחיות את הרגע?"
                משעלתה וצצה התשובה הסר ידך
                מעל ליבך, פקח עיניך וחזור לנשום
                כרגיל. השאלה מה זה לחיות את
                הרגע הכבידה על ליבך?
                כן, אני מפחד לחיות את הרגע?

לחיות את החיים באהבת-אמת או באיבה?

זאת בחירה ועשיה יום יומית.
לחיות את החיים במלואם ובשלמותם
עלי לוותר מאי-אלו אמונות, הרגלים ו...?
יצר-הרע, נטירת טינה, נקמנות, עליבות-
חיים, קנאת-חינם, שנאה.
כותבת שורות אלה בחרה לחיות את החיים
באהבת-אמת.
מה באמת בא לי, מתחשק לי? אומללות איבה
ועליבות-חיים בפחד או אהבת-אמת, אמונה
בעצמי, בטחון בדרכי? אין או יש לי זכות,
יכולת וכושר בחירה מלידה לחיות את החיים?

                   עושה חיים

                        איזה חיים אני עושה בעצמאותי,
                        לעצמי - בשבילי?
                        עם יד על הלב אני עושה חיים
                        בטוב שלי לטוב הנעלה והנשגב
                        שלי, של כל אחד ושל כל דבר?
                        אני עושה חיים חסרי או מלאי
                        אהבה והנאה מניעות חדוות-חיים,
                        שלווה, שלום, שמחת-יצירה?
                        מתוך אמונה, היות בעבר, שמא
                        ופן מחיים מונהגי ומנוהלי פחד אני
                        עושה חיים?

לחיות אבל אחרת

לחיות אבל אחרת מבדיל
בין הצלחה לכשלון.
לאמונתי האישית והפרטית,
לחיות אבל אחרת פרושו
לברוא אני חדש עם עצמאות,
עצמיות בעצמי.
בבחירה לחיות אחרת אני
פותח דלת גם דרך לאני אחר,
בטוח ומאמין יותר בעצמו ובדרכו,
דימוי עצמי גבוה יותר,
חיים בהכרה, עם הערכה
ושל מודעות גבוה ומפותחת
יותר שבהם אני יוצר  מציאות
טובה, מהנה, מספקת, מפרגנת
ומתגמלת יותר מבעבר. להוולד
מחדש, לצאת מחרא לאחר לי,
אישית, זה לחיות אבל אחרת.

כרך א: קטע מערך: איבה:

 

להשקפת עולמה
רוב בנות ובני המין האנושי
חיים באיבה ובמלחמה
בהאמינם שהם חיים באהבה ובשלום

             בין יום כיפור לחג סוכות שמעה מצעירה
         שבחרה ללכת בדרכי הרב עובדיה יוסף ז"ל
         שלאסוֹר, לדכא, להכוֹת, להעניש, להתעלל
הם ביטויי ומעשי אהבה.
הצעירה הופתעה לשמוע שהמכה ראה
במוכה ותפס אותו כאוייב הכי איום ונורא
שיש; דרך אוייב באויבו.

 להפוך איבה לאהבה
החלף את ה-י' ב-ה'

קטע מערך: אימה:

אחר צהריים אחד הצטרפתי
לבן ה-13 שישב בשולחן-האוכל
ואכל, שכחתי מה: "ראית את
תעודת סוף השנה שלי?" "לא
ראיתי אותה, איפה היא?"
"היא על השולחן, מתחת לידך."
הרמתי ידי, הסתכלתי על השולחן.
                                                                                         ראיתי את התעודה מתחתיה.
                                                                                         הרמתי את התעודה. קראתי
                                                                                         אותה וראיתי שהציונים שלו באנגלית
                                                                                         ובערבית היו גבוהים מ-7 ו-8 בהתאמה, 
                                                                                         שאין ציונים מתחת ל-7.
השרתי את מבטי אל עיניו: "אם
היית הבן שלי זאת התעודה הטובה
ביותר שיכולת להביא לי", ראיתי
שעיניו מלאו דמעות, שהוריד פניו
למטה והסיט אותן הצידה. "איך
את אומרת את זה, אין לי 100
בכל מקצוע" "אמרתי את זה כי
אני זוכרת מה שסיפרת לי
שהמורות לאנגלית ולערבית
אמרו ועשו לך ומה עברת איתן
במהלך השנה."

                                                       חוקי הבית היו שביום לפני מבחן אסור 
                                  לעשות בדיוק את מה שהכי חיוני וחשוב
                                  לעבור מבחן בהצלחה (הנאה ומנוחה
                                  חיוניות למחשבה בהירה, חדה וצלולה,
                                  ראש נקי ושקט).
                                  אסור היה לדבר, להפגש או לשחק עם
                                  בני משפחה או חברים, לצפות בשידורי
או תכניות טלויזיה, לנוח או לישון;

חובה היה לשבת וללמוד
הפרישה לשנת לילה.
ביום המבחן קמים בשעה 05:00.
מתכוננים למבחן עד שהגיעה השעה
ללכת לבית הספר.

חוקים אלה הוציאו לו את הנשמה.
השליטו עליו אימה.

היה עליו לבכות ולהתחנן
למנוחה באזני ההורה האוהד
והמזדהה יותר. הוא אז
הורשה לנוח חצי שעה והוכרח
להבטיח שיכבד, ימלא ויקיים
את מילתו.

האם נתינתי לו את שעות
השינה שלהן היה זקוק עד
שראשון ההורים חזר הביתה;
אמירתי לו שאני אהיה ואעמוד
לצדו כאשר ההורה יבוא
הביתה וישמע את האמת
והליכתי את המילה שלי
הביאו למחוות הכרת התודה:

עיניים בוהקות ובורקות אור-יקר
שמחה, ברכה חביבה, לבבית
ונימוסית "היי, מה קורה? מה
את עושה כאן?"
גם אחרי שדרכנו נפרדו וראה אותי -
בחברת ילדי אחרים - בספורטן או
ברחובות העיר?

קטע מערך: אלימות:

באלימות הוכיתי באלם הלם,
נאלמתי ונעלמתי.

בוארנה, במלאה בקשה של
השוכרת שיסעו ביחד לחופשה,
נחשפה לאלימות בעלה האלים
של השוכרת.

בשובם הצעקות הפכו
למנת חלקה היומית.

במשך חודשים, בצהרי יום
נשכבה במיטה וצפתה עד
שעת לילה מאוחרת בסדרות
סרטים בשרשרת ושיחקה
בטלפון התאי במשחקים.

בשבוע שלפני פסח נודע לה
שבערב פסח יעזבו את המושכר.
בחול המועד מצאה עצמה מבלה
במיטה פחות.

בשבוע שאחרי, קבלה את
המושכר, החלה להרגיש
חיונית יותר, צפתה
בפחות סרטים ושכבה
פחות במיטה.

בשבוע השלישי, חזרה לזרום
חופשי, טבעי, פשוט וקל; ימיה
הפכו למלאי בקשתי-קבלתי כאן ועכשיו.

    קטעים מערך: אמונה:

כוחה של אמונה
בגיל 13 התאהבתי לראשונה, בכיתי וכאבתי.
בגיל עשרים התאהבתי שוב,
בג'ון, מתנדב מאנגליה, גבוה
וגדול ממני. ג'ון עבר להתגורר
בדירתי. חיינו כזוג לכל דבר ועניין.

באחת הפעמים שסרב
לרצוני להתחתן, בלעתי
כדורי הרגעה, הגעתי

לחדר מיון ובוצעה בי
שטיפת קיבה.

לימים הפסיק לכבד קו אדום,
החל להשאר במיטה במקום
לקום ולצאת לעבודתו.

לפרשנותי: ניצול לרעה
של מעמדי (המורה שלי
לאנגלית בבית הספר
היסודי ואני היינו אחראיות
על המתנדבים).

פרשנותי את התנהגותו
כניצול מעמדי ופחד שלי
מאנוכיותו הפרידו בינינו.

ביום הפרידה נעדר
מארוחת הערב,
י': "לא יודע",
ר': "לא יודע."

איום שאעיף אותו מהקבוץ ו...
"הוא בהאט איי, הוא אמר לי
לא להגיד לך."

בהאט איי חדרים
ריקים מנפש חיה.
המשכתילדירתי
ומצאתי אותו במיטה,

אבוד חושים, שיכור כלוט.

עזרתי לו לקום מהמיטה.
בעודו נשען על כתפי
ואני מאזנת יציבתו הלכנו
לבית השימוש בו הקיא,
גם את נשמתו.

הגעתי לחשיבה ש'יותר
אני לא מוכנה לגרום
ולראות צער שכזה'
וכך במו חשיבתי כלאתי
את עצמי בכלוב זהב,
במרומי מגדל שן שנבנה
לאורך שנים.

אמונות הרסניות כמו
'לעולם כזה מי בכלל
רוצה להביא ילדים?'

ומגבילות כדוגמת 'יותר אני לא
מוכנה לגרום ולראות צער שכזה'
יצרו את מציאות חיי, בה הלכתי
עם ראש באדמה.

   בגיל בינה אזרתי עוז
   להרים ראשי, להפוך
   את עולמי על פיו.
   החלטתי שאיני רוצה
   להפוך לבתולה זקנה מרת-נפש.

“מאיפה האמונה הזאת?”
שאלה אותי אימי בארוחת
ארבע, בשנות הטיפש-עשרה
בחיי, באחד הימים שראינו
את השכנה בדרכה מביתה
ללימודים:

“איזו מסכנה ..."
"היא לא מסכנה,
למה את אומרת
שהיא מסכנה?"

"אוי כמה שהיא מסכנה,
את לא מבינה על מה אני
מדברת... מאיפה האמונה הזאת..."

האמונה הזאת היתה
בעיני הנערה שראתה
בשכנה אישה חזקה
ויצירתית אשר השכילה
למצוא דרכים לחיות חיי
הגשמה ויצירה, למלא
את חייה בטעם ובעניין

במקום לשאת על נס את
האבדן והשכול, לאפשר להם
להוריד אותה ביגון שאולה או
למרר את חייה.

השכנה ידעה  בחייה את:
* מות בנה הבכור,  
בתחילת שנות הארבעים
לחייו, ממחלת  סרטן;

* מות בעלה בתליה,
אחרי שנודע לו שחלה
בסרטן.

בצהרי אחד הימים בשובה
מהעבודה נאלצה לפרוץ
את חלון המטבח/מרפסת
לראות גוויתו תלויה ממשקוף
דלת חדר השינה.

* נכד מבנה הבכור, בשנות
הטיפש-עשרה לחייו, מת מסרטן; 

* נכד מהבת נהרג באחת
ממלחמות לבנון;

* בין לבין הבן האמצעי
התחתן שלוש פעמים
והתגרש פעמיים.

אחרי מות בעלה המשיכה
היא בעבודתה והחלה לצאת
ללימודים לבושה ומטופחת
כהרגלה. החלה היא ללמוד
ציור והתקדמה ללמוד ציור
על בד משי, פיסול רך, כדרות
ופיסול בחימר.

אחרי שעזבתי את הקבוץ
השכנה נהגה להזמין אותי
לביתה לראות את יצירותיה -
אהבתי לעשות כבקשתה,
התלהבתי מהצבעים החיים
בציוריה על נייר ועל בדי משי,
כלי החרס למיניהם ומיצירותיה
בפיסול רך.  

   שתיים מיצירותיה בפיסול
   רך שקבלתי ממנה במתנה
   האריכו חיים עד 2013.
   אל מותה הגיעה בשנות ה-90
   של חייה.

קטעים מערך: אמינות:

כוחן של אהבת-אמת, אמינות ואמת
במרץ, דפוס של מנהלת ספא
שחזר על עצמו, בכל חודש מרץ
בשלוש השנים הקודמות, השתנה,

התקדם ועבר לשלב חדש.

שלבים בדפוס היו:
להטיח בי אשמה על טעויות
שלא תמיד היו שלי.

להבטיח הבטחות שקויימו
בחודשים הראשונים
לעבודתי בספא, הופרו
והפכו לחסרות בסיס
ומשוללות שחר בהמשך

כתוצאה מהגדלתה את צוות
המעסות בזמנים של ירידה
במספר העיסויים ועוד.

להאשים אותי בגניבת
לחם אחרי שהלכתי
ופעלתי לפי רשימה
שקבלתי ממנה, ללא
שמות וללא ידיעה
שהיה ביטול אחד
ושהיא החליטה להחיל אותו עלי;

התנהגתי והתנהלתי במסגרת
וברוח שאר המעסות מכוח
המשפט "ברומא היה רומאי" -
הגם שלהיות רומאי ברומא לא
הופך ועושה אדם לטוב או לרע.

לאחר שאשמתי בגניבת לחם
היא זימנה אותי לפגישה ביום
שישי בשעה 13:00.

בפגישה הזכרתי לה שבתחילת
דרכה הספא הגיע למחזור של
90,000 ₪ בחודש עם צוות של 8
מעסות, בקשתי שתחזיר אותו
לאותם ימים, ושאם למעסות
מגיע שתיתן להן בראש מכה
עם פטיש 5 ק"ג כי הן השאירו
את החדר מבולגן ומטונף או
את שולחן העיסויים לא מסודר?

יומיים לאחר מכן הואשמתי
על ידי הסמנכ"לית דאז
באי-הגעה לפגישה באותו
יום שישי ובאותה שעה
במשרדה בנוכחותה,
נוכחות מנהלת הספא
נוכחותי.

שמעתי ממנה גם שהיא
ביקשה ממנהלת הספא
להעביר את ההזמנה אלי.

איך יכולתי להגיע
לפגישה עם הסמנכ"לית
כאשר לא ידעתי?

אני יכולה ללכת או לעמוד,
אני לא יכולה בו-זמנית
לעשות את שניהם.

דברי הסמכ"לית האירו,
הדגימו, הפגינו, הציגו
ותארו את מנהלת הספא
כמחבלת לכל דבר ועניין.

     מנהלת הספא לא החזירה
     את הספא לתור הזהב שלו
     והוא המשיך להדרדר עד
     למחזור של 7,000 ₪ בחודש.

סמנכ"לית חדשה וטריה,
לקחה על עצמה להוציא
את הספא מהבוץ, להחזיר
אותו לתור הזהב.

קריאתי בשם "גנבת לחם"
הוכיחה את האמת במשפטים
'על ראש הגנב בוער הכובע',
'הפוסל במומו פוסל';

היתה עדותה האישית
על עצמה.
הרשעתה את עצמה.
הוכחות חד-משמעיות
וחותכות לאשמתה
ולהסכמה השניה.

בסוף פברואר היא העבירה
עיסוי ממני לאחרת אחרי
שקבלתי את פני הלקוחה.

בסוף שבוע ראשון
במרץ ובהמשך חודש
זה נודע לי שהיא
העבירה ממני לאחרת
עיסויים אחרי שסיימתי
עיסוי ורגע לפני שקבלתי
את פני הלקוח שהיא
העבירה לאחרת.

במקרים שבהם היא כתבה
לי "בוטל", או אחרי שהיא
הזמינה אותי לעיסויים
בשבת ב-09:00, 10:00
העדפתי לעסוק בשחרור
על לעסוק בגילוי האמת,
להיות מוכיחה תרתי-משמע
או צודקת.

מהתפרצותה האחרונה
התקדמתי להחזיק
לה טובה ולשאת לה
תודה על היותה בעולמי
ולכל התפרצות שלה
שהביאו אותי לקבל
החלטות הרות-גורל:

* לאפשר לה להיות המנהלת
הכי טובה שהיא יכולה להיות
ולאתגר אותה להיות מנהלת
בפועל ולא רק בתואר - מכוח
החלטותי להפסיק להיות
ולשמש לה אחת שמוציאה
אותה בכל פעם מחדש מהחרא
לאחר.

גב, חומת-בטחון,
משענת להסתתר
מאחוריה ולהסתרת
האמת שלה,

קיר-מגן בשעה שהפחד
שיתק אותה והיא שיחקה
אותה חסרת-..., מסכנה.

                                                                  שק איגרוף להפליא בו/בי
                                                                  את אגרופיה וחבטותיה.

* להמשיך לעשות עיסויים
בספא זה, כיהאפשרות,
הזכות לבחור והרשות
להחליט היא בידי ושלי.

* להכיר באמת ולקבל אותה,
כדברה וכלשונה.
משמע: האחריות, החובה
והתפקיד היחידים שלי

מסתכמים בלהיות המעסה
הכי טובה שאני יודעת
ויכולה להיות, המגישה
בסוף כל חודש חשבון
ומקבלת מבעוד מועד את 
ההמחאה לפרעון בתנאי
שוטף-60 -

הגם שהספא גובה
תשלום בו ביום
במזומן, בחיוב כרטיס
אשראי או  בחיוב
חשבון העובד.

הגם שאני, הלכה
למעשה, מוכרת,
מזכירה, מנהלת,
עובדת אחזקה,
עובדת משק,
פועלת נקיון, פקידה ועוד...

אחראית, אמינה, מיומנת
ומנוסה מיום היוולדי
ומלימודי באוניברסיטת החיים,
בבית הספר שרוטל ב- 1974,
ועוד.

*  ללמוד לדעת את מקומי,
להקטין ראש, להפסיק
ולעצור כוחו של הרגל
המאיים על זולת בשקפו
גדולה וגדלות (במקום קטנות
וקטנוניות) ובכך עורר אותו
לההתקפה היא ההגנה הכי טובה.

* באוגוסט 2013 שאני בחיים
לא אתן יותר לאחר לקחת או
לשלול ממני את חדוות-החיים
והשמחה שלי.

*  שאני מעדיפה שלות-רוח על
התנגדות ל.., חוסר…

* שאני בוחרת ומחליטה
להבריא, להגיע אל,
להשיג או לקבל את...
משחרור, בלבד.

*  שהעיסוי שאני עושה יקרא
עיסוי בריאותי.

  
                        בהתפרצותה במרץ
                        שמעתי שאיימה עלי
                        שלא תשלם לי
                        תמורת עיסוי שהתחיל
                        בחצי שעה איחור
                        כתוצאה מהלך-רוחן (state of mind)
                        ומצב-רוחן (state of being)
                        של הלקוחה ושלה;

שהכניסה מילים לפי הלקוחה
ופיצתה אותה בעיסוי של 45
דקות אצל א' כאשר מוסכם

ומקובל בעיסויי ספא
שאיחור של לקוח/ה הוא על
חשבון הלקוח/ה,

ביטול של לקוח/ה
ב-24 שעות שקדמו לשעת
העיסוי כרוך בתשלום 50%

וביטול אחרי הגעת המעסה
כרוך בתשלום מלא.

גם הפעם היא החליטה
על דעת עצמה, ללא ידיעתי
ומבלי שדיברה איתי או שאלה
אותי (דחף דחף ומי דחפה את מי?
הדוחפת שהיא הדחופה והנדחפת).

האם המנהלת התנהגה
והתנהלה איתי בדרך
"עבד כי ימלוך"

כי טרם העיזה היא להיות אמינה?
כי טרם ידעה היא אמינות מהי?

כי טרם השכילה לשנות
את דרכה, למדה והכירה
היא אחריות, לב ופה שווים,
כבוד או מחוייבות לכבד,

למלא ולקיים את ההסכם אשר
נעשה במסרונים כאשר היא
הזמינה אותי לעיסויים משעה
10:00 ועד 13:30?

בידיה ולה התשובות.

החלטתי, על דעת עצמי, לסיים
את העיסוי ב-13:35, 5 דקות
אחרי הזמן.

במקרה זה שמעתי
שמנהלת הספא באותה
נשימה הגישה ללקוחה
על מגש מזהב והכניסה
לה לפה את המילים שלה;

אמרה למעסה השניה בסביבה
שהיא תקבל את הלקוחה ותעשה
לה את העיסוי מתחילת ועד תום
45 הדקות.  

המעסה, שגם היתה אמורה
לסיים ב-13:30, הסתובבה
על מקומה והלכה חזרה לחדר
העיסויים.

הלקוחה קמה ממקום מושבה
והלכה בעקבות המעסה.

בדרכי החוצה עברתי
במשרד הקבלה ושמעתי:

 
"היי צבייה, מה קורה? איך את?"

"יותר טוב שאהיה רחוק מפה"
השבתי מלאת זעם.

מנהלת משרד הקבלה
השיבה לדברי
"את יכולה לבחור"

"ואתם יכולים להפסיק לנצל"
עניתי לה רותחת מחימה
בעודי ממשיכה לדרכי.

בעידנא דה ריתחא כתבתי ולא שלחתי.

מבקש/ת עוד דרכים, ידע כלים
לעשות אחרת שיהיה אחרת?

האתגר - ספר להורדה

האתגר - כריכה קשה

מאומללות לאוש”ר ולאושר
מיומנה של צעירת קצה ושוליים

כרך א’, כרך ב-ד, כרך ה-ז,
כרך ח-י, כרך כ-ל, כרך מ’,
כרך נ-ס, כרך ע-צ, כרך ק-ש,
כרך ת’ (בשלבים אחרונים
של הוצאה לאור).

מאמרים ביומן הרשת.

ליצירת מציאות בריאה,
חדורת אהבת-אמת, חיים, טבע ועצמי
מלבבת, מרוממת-רוח, מרנינת-לב,
שוקקת חדוות-חיים
ותוססת שמחת-יצירה